חינוך חברתי ערכי, יסודי
החינוך החברתי-ערכי הוא חלק בלתי נפרד מהתהליך החינוכי ומהווה נדבך מרכזי בתהליך ההתפתחות האישית, החברתית והערכית של התלמידים.
למידה זו מבוססת על עקרונות המקדמים למידה משמעותית שיש בה תרומה רגשית, חברתית, ערכית וקוגניטיבית ללומד, למלמד ולחברה כולה.
הלמידה החברתית-ערכית מדגישה פיתוח מיומנויות אישיות ובין-אישיות, כמו הקשבה, אמפתיה, תקשורת מקרבת, שיתוף פעולה, פתרון קונפליקטים, ניהול רגשות, קבלת השונה ואחריות חברתית.
התפיסה המובילה את תהליכי ההוראה, הלמידה וההערכה בחינוך החברתי היא תפיסה של למידה בהקשרים חברתיים, מתוך התנסות הוליסטית של הלומד, המשלבת חוויה, משמעות ורלוונטיות.
השיח הערכי הופך למשמעותי ורלוונטי כאשר הוא מתרחש בקבוצות, בזוגות או במליאה – ומאפשר לתלמידים לבטא את עצמם, ללמוד זה מזה, ולחוות תחושת שייכות וביטחון רגשי.
תפקיד המחנך בתהליך זה הוא להוות דמות מלווה ומנחה – ליזום חוויות למידה משמעותיות, לעודד יוזמה, שיח ערכי, חקירה ולמידה פעילה, ולטפח יחסי קרבה, אמון ומסוגלות אישית.
בתוך התכנית פועלים כלים מגוונים ובולטים, ביניהם "מפתח הלב" – מערך שיעורים עשיר וערכי, המותאם לשלבי גיל שונים ומציע התמודדות עם סוגיות חברתיות מזווית של ערכים, מעורבות ושותפות.
החינוך החברתי-ערכי הוא הלב הפועם של הקשר האנושי בבית הספר – מתוך הבנה שהמפתח ללמידה עמוקה טמון קודם כל בקשר שבין אדם לחברו.
צמיחה היא תהליך טבעי בעולם הזה, מה שנזרע באדמה צומח מעצמו בניין הוא דבר שאדם עושה.
מניח יסוד, ואחר כך מניח נדבך
על גבי נדבך עד שהבית מוכן.
אם נותנים לילד לצמוח ולגדול
מבלי לבנות אותו – יוצא פרא אדם.
אם בונים את הילד מבלי להתייחס אל כוח הצמיחה שבו –
עושים ממנו רובוט.
הצירוף של שני הדברים יחד –
כוח הצמיחה ומעשה הבניין, זהו החינוך.
(זריעה ובניין בחינוך, הרב וולבה)
החינוך החברתי-ערכי בכל זירותיו מושתת על כוח הצמיחה
והחוזקות של התלמיד בצד בנייה והבנייה של מיומנויות וערכים.
